סרט דוקומנטרי- הוא יכול להיות אבא שלך".

עבודה בתקשורת- סרט תיעודי- "הוא יכול להיות אבא שלך"  

http://www.mako.co.il/mako-vod-more/docu_tv/VOD-a4cca7df40fa151006.htm קישור לסרט התיעודי-

1. תקציר לסרט-

סרטה של גלית גוטמן על זוגיות בין גברים מבוגרים ונשים צעירות, ובין נשים מבוגרות וגברים צעירים. איך מגיבים ההורים? ומה קורה כשבסיפור מעורבים ילדים שהם יותר מבוגרים מבן או בת הזוג?.

מביא את סיפוריהם של זוגות עם הפרש גילאים גדול בינו לבינה. נשמע כביכול כמו משהו שבימינו לא צריכה להיות איתו בעיה, אבל הסיפורים האישיים בסרט, מעידים אחרת.  הסרט עוסק בפערי גילאים אצל זוגות ישראליים.

2. הבמאי- נתי אדלר

במאי ויוצר סרטים ותוכניות טלוויזיה. נולד ב 1970.

בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. במאי תסריטאי, עורך תוכן ומפיק.

משלב עשיה של קולנוע וטלוויזיה דוקומנטרית, יחד עם פיתוח כתיבה ובימוי של דרמה ופיקשן.

זוכה פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בתחרות המכון הישראלי לקולנוע, על הסרט "אפס בהתלהבות"

פרס מוגרבי על בימוי וצילום, בדרמה "ספסיבה קינג ג'ורג'", ופרס פורם היוצרים התיעודיים לעריכה והצילום של הסרט "הכובעים של ירושלים"."

בעבר, חבר הנהלת איגוד הבמאים למשך שנתיים.

פילמוגרפיה:

"הפנים של תורמות הביציות". במאי. תיעודי 52 דק'. במסגרת "הסיפור" רשת.

"אחים לכל החיים". יוצר הסדרה, במאי ועורך ראשי.

סדרה תיעודית ב 6 פרקים. ערוץ 10.

"בטבעת זו". סדרה תיעודית על חיי הנישואים

יוצר הסדרה, במאי ועורך ראשי.

. 14 פרקים. ערוץ 10

"אלוהים ואני"

בימוי והפקה. סרט תיעודי. ערוץ 8 (בהפקה).

"קולולוש"

בימוי, סרט טלוויזיה עלילתי. הוט (80 דק'). הפקה:  JCS תסריטאים: שאול ביבי, עופר טבצ'ניק.

בהשתתפות: אלון אבוטבול, יונתן רוזן, שושה רוזן, אורית שר. צילום: עופר הררי. עריכה: רון גולדמן.

בימוי בבולשוזר "שקיפות".- קשת.

"הכובעים של ירושלים"

תיעודי. (52 דק'). ערוץ 2. זוכה פרס הצילום והעריכה בתחרות פורם היוצרים הדוקומנטריים. צילום: איציק פורטל. עורך ותסריטאי שותף: רון גולדמן.

הוקרן בתחרות הרשמית בפסטיבל IDFA באמסטרדם, ובעוד פסטיבלים. ונמכר לשידור ל 6 מדינות באירופה.

"הבטחנו זה לזו"

יוצר ובמאי הסדרה התיעודית על תופעת הגירושין בישראל. (35 דק' לפרק - ערוץ 10).

 3 פרקים בעונה ראשונה של "בולדוג" - ערוץ 8. הפקה: טו שוט.

3. נושא הסרט-

"הוא יכול להיות אבא שלך" סרטה של גלית גוטמן על זוגות שנשואים בפערי גילאים גדולים. כיצד הסביבה קיבלה אותם, כיצד הם התאהבו וכיצד הם מתמודדים עם כל הקשיים הקיימים. ומנסה למסביר על מנת להבין כמה קשה לחיות באהבה כשכולם מסביבם מקשים עליהם. בסרטה גוטמן מציגה שלושה זוגות בהם אחד מבן /בת הזוג גדול/ה מהשני,3 סיפורי אהבה שמנסים לנצח את הדעות הקדומות  ואיך הם מתמודדים עם כל הקשיים: השמועות ש"רצות" עליהם, קבלת ההורים לגביהם, והרצון להביא ילדים לעולם למרות הכל. ו3 זוגות ששוחים נגד הזרם ומנסים להוכיח שאפשר גם אחרת.

הרעיון המרכזי + המסר:

הסרט מראה 3 זוגות שמנסים לנצח את הדעות הקדומות, רוצה להגיד שפער הגילאים לא באמת קובע הוא פרט שולי אפשר להגיד, אהבה מנצחת הכל, אם היא ישנה אז אפשר להתגבר על הכל,  כל המכשולים שמסביב: השמועות בפער הגילאים של בני הזוג, המעמד הכלכלי של אחד מבני הזוג, הילדים שמעורבים בסיפור, ההפרש גילאים בין אחד מבני הזוג לילדים של הבן זוג השני, העבר של אחד במבני הזוג ( גרוש, ילדים) התנגדות ההורים על החלטתם של ילדיהם הקובעת את חייהם, וזאת האהבה שלהם שמביאה איתה הרבה רעש, התלבטויות, אי קבלת השונה כלומר ההפרש גילאים הגדול שלא מקובל מהסביבה/ ההורים, המסגרת מחייבת אותנו להיות כמו כולם אותו הדבר ואין שונה, זה דבר שלא מקובל בחברה. והסביבה לא יודעת כיצד להתמודד עם סוגיה זו. הפחד של הילד שהוריו יחרימו אותו ולא יכירו בו יותר בגלל הפרש הגילאים בינו לבין בן/בת זוגו.

המסר שאפשר להתמודד עם הכל אם יש אהבה וזה לא דבר שבא כל יום, ופער הגילאים לא משנה לא קובע הדבר שקובע הוא האהבה. וצריך לקחת את הכל בפרופורציות כלומר מכון שהבדל הגילאים הוא גדול ומשמעותי אך צריך לקבל את החלטת הילד ההורה צריך לתמוך בו ולהבין אותו ולשמוח בשבילו ולקבל אותו כמו שהוא. ולא  להחרים את הילד. ואפשר להתמודד עם הדעות הקדומות ואף לנצח אותן למרות הכל,  למרות חברה הכל כך שמרנית ונעולה על מסגרות, שלא מאפשרת לאף אחד לצאת מהקופסה סוגרת אותך באיזשהו שלב בחיים לא לעשות ככה או ככה איך זה יראה, מה יגידו. בסופו של דבר אפשר להתמודד עם זה ולהר אות לנו קודם כל ולסביבה שאפשר אחרת, אפשר לצאת מהקופסה ולהראות שאם ישנה אהבה הכל מתגמד.

דוגמאות:

• " הם לא יכירו בי, אני עושה את טעות חיי, המשפחה יושבת עלייך שבעה".
• "אני לא יכולה להגיד לך שלא הייתי מאושרת כשראיתי אותם כי אני יודעת שהיא מאוד אוהבת אותו, מאוד, ולא היה ספק בחתונה, זה כבר הכל נעלם"
• "אבל את שמחה שעשית את זה?, שבאתי?, כן, לפחות ראיתי אותך כלה".
• "איך חיים עם הביקורת מאנשים שחושבים שאלעד איתך בגלל הכסף, בגלל המעמד?

עם הביקורת של אנשים ומה אנשים אומרים, אי אפשר לעשות משהו עם זה.

הם יכולים להגיד את אותו הדבר לגביי, שאני עם אלעד בגלל שאני אוהבת ילדים קטנים אני לא יודעת. אפשר להמציא כל מיני דברים. צריכים לעשות מה שאנחנו מרגישים בעצמנו, בתוך הלב, לא משהו שמישהו יגיד. תמיד יכולים לדבר.

• "מה הבנת שם? שהיא חשובה לו, כמעט כמו שהיא חשובה לי ושיש אהבה ויש משפחה חדשה שקמה ושהגיע הזמן לקבל אותם".
• "נקודת המוצא שלנו, שאנחנו רוצים להחזיק בקשר. להגיד לך שאין קשיים? אני לא אגיד את זה יש קשיים. יש חילוקי דעות, יש ריבים. עם הילדים,  בינינו, עם הסביבה.

אבל יש אהבה גדולה?. יש אהבה גדולה ויש רצון גדול להחזיק כי נקודת המוצא, היא קודם כל אהבה והדבר השני, יותר טוב ככה מאשר לא ככה".

4. נקודת ראות-

גלית גוטמן מספרת בסרטה על זוגות שהפרש הגילאים בניהם הוא משמעותי 20 שנה ואפילו 30 שנה, זוגות ששוחים נגד הזרם ומנסים להוכיח שאפשר גם אחרת, ומננסים לנצח את הדעות הקדומות.  ומספרת שגם היא יודעת את זה שכבר יותר משנתיים היא בזוגיות עם גבר שגדול ממנה ב20 שנה. והנשוא הזה קרוב במיוחד לליבה עם בן זוגה. היא אומרת שהיא יכולה להגיד על עצמה וגם מהזוגות שפגשה שאנחנו הרבה יותר שמרנים ממה שאנחנו חושבים.

מסתבר שהנושא קרוב במיוחד ללבה של גלית עצמה: "זה בדיוק מה שאבא שלי אמר לי כשהתחלתי לצאת עם בן זוגי", היא אומרת על שם הסרט.

אבל גלית, מניסיונה, מרגישה שלא רבים חושבים כמו ורדה: "אני יכולה להגיד מעצמי וגם מהזוגות שפגשתי, שאנחנו הרבה יותר שמרנים ממה שאנחנו חושבים.

יש כל הרבה נושאים משפחתיים שהייתי רוצה לגעת בהם, ולכן התחלתי לעבוד יחד עם הצוות שעבד איתי, על מספר סרטים נוספים

על פערי גילאים במערכות יחסים, פגשתי אנשים מיוחדים עם סיפורי חיים מרתקים", מספרת גוטמן, "המפגש שלי עם האנשים המיוחדים האלה גרם לי להבין שסיפורים על דינמיקה משפחתית וזוגית מורכבת, נוגעים לכל אחד ואפילו לי באופן איש

5. הבנייה חברתית/ פוליטית- השפעת החברה-

הסרט משפיע על החברה בכך שהחברה לא מקבלת את הנושא הזה של הפרש גילאים משמעותי ועצום בין בני זוג וישנם זוגות, אנשים ששומעים סיפורים כאלה על הפרש גילאים עצום ונרתעים לקבל זאת ואומרים מה אם גם לי זה יקרה שלא יקבלו אותי ויחרימו אותי עדיף לוותר על אהבה בגלל החברה המתנגדת לפערים הגילאים, ובעקבות הסרט הזה החברה הורים, חברים, משפחה, זוגות יקבלו את הנושא של פער הגילאים יבינו את אותם בני הזוג ויתמכו בהם. בעקבות הסרט החברה "תיצא מהקופסה" ותקבל את הנושא הזה ולא תחרים או תידחה את אותם האנשים שעושים מה שהם מרגישים, הולכים לפי הלב שלהם, ובסף הכל מצאו אהבה שכל אדם מחפש.  החברה לא מקבלת את זה, זה לא מקובל על פני החברה שרגילה למסגרות, וקופסאות, החברה שלנו היא נעולה ומאוד שמרנית שמשפיעה על האדם מאוד ואף גורמת לו להרגשה רעה, ולא נעימה שגורמת דחיות מהאנשים הכי קרובים לו, והסביבה המושפעת מכך שיוצרת התנגדות מלאה ואף מוגזמת על נושא הפרש הגילאים, המחרימה את אותו אדם, "עושה עליו שבעה", וגורמת לו להרגיש הכי לא רצוי ודחוי, החברה רואה את זה כדבר לא הגיוני, בעיין רעה, שכל אחד צריך לעשות את מה שהחברה מכתיבה שהפרש גילאים צריך להיות קטן ולא עצום, זה דבר שלא בה בחשבון, ואנשים צריכים להסתגל לרעיון הזה שכל אחד יעשה מה שטוב לו, ויקבלו דברים שהם לא רגילים אליהם.

6. . אמצעיים קולנועים (מבע קולנועי):

• מוזיקה- נעימה,מנגינה שקטה, רגועה.
• אפקטים- רחשי רקע, פולרי, אפקטים קוליים- ריצה בהליכון, התאמנות ברצועות טיאראקס , הטרפת ביצה, רעש של טיגון חביתה על הגז.
• זוויות צילום-

צילום מגובה העיניים- Eye Level Shot

צילום מרחוק מאד- אקסטרים לונג שוט- E.L.S

צילום מרחוק- לונג שוט- L.S

צילום גוף מלא- פול שוט- F.S

צילום ממרחק בינוני- מדיום שוט- M.S

צילום תקריב- קלוז אפ- C.U

שוט של נקודת מבט- Point of view shot-

צילום מן הצד (side angel)

• עריכה-

עריכה אנליטית - העריכה הרגילה, "הנורמלית", הסצינה מפורקת מן הכלל אל הפרט החל מלונג שוט של הסיטואציה וכלה בקלוזאפים של הדמויות.

עריכה סינתטית (מונטאז)- סגנון עריכה. יצירת שלם ווירטואלי על ידי חיבור של סך חלקיו, כלומר בשפה טכנית חיבור של כמה קלוזאפים, למשל של איברי גוף, מבלי להשתמש בלונג שוט של האדם כולו. או חיבור של שוטים ממקומות שונים או מזמנים שונים וחיבורם באופן היוצר כרונולוגיה חדשה.

ג'אמפ קאט- Jump Cut--

מעבר פתאומי בין שוטים, לעיתים מכוון, השובר את מוסכמות בניית ההמשכיות של החלל והזמן הקולנועיים. זהו חיתוך המפנה את תשומת ליבו של הצופה למעשה העריכה, שומר עליו דרוך ומונע ממנו אסקפיזם ובריחה מהמציאות. ("הגל החדש הצרפתי").

כיסוי- Covering Shot-

שוטים נוספים לסצינה, שאפשר להשתמש בהם לשם גישור בין מעברים, במקרים שבהם אי אפשר לערוך את החומר המצולם ללא קפיצות בעריכה (ג'אמפ קאטים) ולשמור בעזרתם על המשכיות וזרימה חלקה של הסצינה

סיקוונס-

רצף של שוטים ארוך יחסית, המתאר אירוע מתמשך, קטע נרטיבי (עלילתי), רצף של פעולה מסוימת או רצף רעיוני כלשהו. לכל סרט יש סיקוונס פתיחה וסיקוונס סיום. בדרך כלל הסיקוונס כולל יותר מסצנה אחת.

טכניקת עריכה הקוטעת את רצף הצגת ההווה באמצעות שוט או סדרת שוטים המייצגים עבר.

7.. סצנה שבחרתי-

הסצנה שבחרתי היא שבה הזוג והאמא של בת זוג דיברו על כך שהזוג היה בחדר לידה האמא לא אהבה את הקשר של הזוג בגלל פער הגילאים, ולא דיברה כל כך עם הבעל, לא היה קשר.

הבת הציבה לאמא עובדה שהיא ובעלה שמעון אתה בחדר לידה. האמא מדברת על איך  הרגישה כאשר ידעה שהיא תצטרך להיות עם שמעון בחדר לידה, שהיא תיהיה איתה לא משנה מה, מהצד, והיא לא חייבת לדבר איתו, כל אחד ישב בצד אחר. אבל זה לא היה ככה שמעון העלה הכניס רבה הומור הוא שבר את המתח עם כל מיני בדיחות, הם פתרנו תשבצים יחד, ומספרת ששם בחדר לידה נשבר הקרח, ושם היא הבינה שהייתה חשובה לשמעון כמעט כמו שהבת שלה חשובה לה. והבינה שיש שם אהבה בין שמעון לביתה ויש משפחה חדשה שקמה והגיע הזמן לקבל אותם.\

בחרתי בסצנה זו כיוון שלמרות שהאמא לא אהבה את הקשר בין ביתה לשמעון בעלה בגלל פער הגילאים ביניהם, ולמרות שביתה אמרה לה שהיא תיהיה עם שמעון בחדר לידה היא אמרה שאומנם הם יהיו באותו חדר אך הם לא ידברו, כל אחד יהיה עסוק בשלו, בלי קשר עין כאילו אנשים זרים. אך ברגע שהייתה איתו בחדר לידה נשבר הקרח ביניהם ולזה מאוד התחברתי שפתאום הם צחקו יחד, שמעון סיפר לה בדיחות וההם פתרו יחדיו תשבצים ובילו בזמן כל כך מרגש שנוגע לשניהם למרות ההתנגדות של האמא וחוסר הרצון להכיר בשמעון, הם לקחו את זה כמו שני אנשים מבוגרים שרוצים רק לטובת שני ביתה ואשתו של שמעון והתגברו על הכל. וזה בעיניי היה ממש יפה שבסופו של דבר האמא הבינה שיש פה אהבה אמיתית ומשפחה לכל דבר, הבינה כמה שני חשובה לשמעון, ושהגיע הזמן להכיר בהם ולקבל אותם כמו שהם עם פער הגילאים העצום וזה מראה שהכל מתגמד אם ישנה אהבה חזקה.

אייפיון הסצנה-

מה שמאפיין את הסצנה היא הרגשות המעורבים של הזוג והאם.

האם שמצד אחד הרגישה עצב על כך שביתה כל כך צעירה והיא הולכת להתחתן עם מישהו שמבוגר ממנה ב33 שנה וגם להביא איתו ילדים ומצד שני י היא רואה את ביתה מאושרת עם בעלה והילדה, שמחה, הרגע שבו ביתה נמצאת בחדר לידה ושמעון והיא צוחקים יחד פותרים תשבצים ומבלים כמה שעות יחדיו ברגעיי המתנה בחדר הלידה רגעי אושר, צחוק, ואולי אפילו פיספוס שלא קיבלו את הילדה ובעלה החרימו אותם, ולא שמעו אותם.

וההבנה של האם על כך שישנה משפחה חדשה אוהבת, תומכת וצריך לקבל אותם סוף סוף, וכמה שהם חשובים אחד לשנייה ואוהבים זה את זו.

https://www.youtube.com/watch?v=veQDboig_XM -קישור לכתבה ששודרה בטלוויזיה

8. השוואה בין הסרט התיעודי לבין הכתבה-

• ·         בסרט יש מעורבות מאוד גדולה של ההורים בזוגיות של ביתם/בנם כלומר בסרט מראים את יחס ההורים כלפי הקושי בפער הגילאים, תגובות ההורים על הקשר, למה הם התנגדו לכך,איך הרגישו כאשר  ביתם/ בנם יוצא/ת עם מישהו/י שמובגר/ת מהם בהרבה שנים. ומראים בסרט את ההורים פיזית, איך הם התמודדו עם \ה, איך קיבלו אותם, האם קיבלו אותם.

ובכתבה הזוגות מדברים על יחס ההורים  בפער הגילאים ביניהם ברפרוף כלומר, הם לא יחסו לזה כל כך חשיבות, ההורים לא היו עניין גדול בנושא הזה, קיבלו את פער הגילאים בסדר, בלי החרמות, והתנגדויות. ההורים לא היו ה"עניין" בנושא לעומת הסרט התיעודי ששם ההורים היו חלק מרכזי בנושא שהיוו חלק מאוד משמעותי בחיי ילדיהם הנושאים את העניין הזה בפער הגילאים, שסיפק לנו לראות את החשיבות של ההורה לנושא הזה והראה אותם פיזית.

·         הכתבה נעשית במקום אחד הנעשה באולפן בשידור חי ואינו מראה את החיים וההתמודדויות של ההורים באופן ראליסטי שאנו רואים אותם בחיי היום יום שלהם עם הילדים, ההורים.

ואילו בסרט הדוקומנטרי אנו רואים את 3 הזוגות חווים את הרגעים הקשים, השמחים, העצובים בחיי היום יום עם בני זוגם, ההורים שמתנגדים לקשר, תמונות מהחתונה, לידות, הממחישות לנו הצופים את חייהם האמתיים וחושפים בפינו את הרגשות , ונותנים לנו הרגשה של קירבה וחשיפה לחייהם הפרטיים. והזוגות לא יושבים רק במקום אחד ומדברים אלא נמצאים בכמה מקומות הממחישים לנו יותר את המציאות למשל: בגן השעשועים, בביתם של ההורים, בבית קפה, בטיילת ליד הים, בביתם של הזוגות זה במקלחת, בסלון.

•  בכתבה הזוגות מראים יותר את הצדדים החיוביים בפער הגילאים כלומר איך הם הכירו                 למשל בפריז  מאפשרים יותר לדבר כזה לקרות שזה יותר מקובל בעיר כזו מאשר בישראל החברה מקבלת זאת יותר טוב מאשר בארץ, איך הזוג קיבל את זה מבחינתם זה לא היווה בעיה ולא היה אפילו דיבור על זה, או הסתכלות שהיוותה בעיה גדולה, תגובת ההורים שאצל חלק התקבלה בטוב וברגיל כאילו אין פער, היחס של הילדים הגדולים של אחד מבני הזוג שנמצא בגילו של אחד הבעל/ האישה קיבלו את זה בהכי סבבה ובלי בעיה.

ואילו בסרט התיעודי היו הרבה צדדים כואבים: תגובת ההורים הקשה שהגיעה לעיתים להחרמה, התנגדות, הזוגות עצמם, שהבעל/ האישה צעיר/ה מהשני ופער הגילאים לא רגיל היו התלבטויות, וזה לא היה ברור מאליו לחיות עם משיהו שגדול ממך בכמה שנים טובות ואפילו בהתחלה לא הסכימו, היחס של הילדים הגדולים שלא קיבלו את החלטת ההורה.  

• גם בסרט וגם בכתבה הזוגות מראים את הקושי עם תגובת הסביבה כלפיהם הנושאים איתם את פער הגילאים הגדול אך בסרט הוא יותר מוראה היחס של הסביבה כלפי הנושא ההורים שלא קיבלו, שלקח זמן, הסביבה שאמרה מה את עושה איתו/ה, מה חסר לך ובסרט החברה הייתה מעורבת, עולות שאלות, מה יהי בעוד 20 שנה, אבל לא הייתה החרפה והגזמה בתגובה כלפי העניין של נושא הגילאים.

המסר של הכתבה שיחס הגילאים לא קובע ולא מעניין כל כך, שלא באמת צריך ליחס לו חשיבות פשוט לחיות את החיים, ליהנות מהרגע, לעזוב את דעות החברה.

ולא משנה יחס הגילאים הגדול העיקר שיש אהבה גדולה שמספקת אותך ונותנת לך לרגיש טוב ומאושר, שלכל אחד יש את הנפש התאומה שלו, כל אחד מתאים את עצמו לשני ולא משנה מה הדעות של הסביבה לגביהם צריך פשוט לעזוב את הכל ולחיות את החיים שבחרתה לעצמך. המסר מאוד דומה למסר של הסרט התיעודי שפער הגילאים לא באמת קובע, לא צריך ליחס לו חשיבות גדולה אם יש אהבה גדולה ואמיתית שיכולה לנצח הכל.

דעתי בעניין היא שפער הגילאים הוא מאוד משמעותי מבחינתי ואני לא הייתי מתחתנת אם מישהו שגדול ממני בכל כך הרבה שנים זה מאוד קריטי, מגביל ומשמעותי.

בן זוג שגדול ממך ב20 שנה זה מרגיש לי לא מתאים איך אפשר לחיות עם מישהו שהוא מבוגר ממך בהרבה שנים, ישנם פעילויות שלא מתאימות לשני ולא מתאים לי להתאים את עצמי למישהו שמבוגר ממני בכמה שנים טובות. ההבדל לא צריך להיות כל כך גדול, ולדעתי כל זוג צריך שהפרש הגילאים יהיה נכון כלומר הגיוני ונורמטיבי ולא עצום, הפרש גילאים קטן נותן לזוג התאמה בנושאים שונים, והבנה נכונה יותר של דברים בגלל הגיל הדומה והקטן, וככה שאין הפרש גילאים גדול בני הזוג לא צריכים להתלבט הרבה, ולהתאים את עצמו לשני. והסתכלות על העתיד שאני יהיה בת 40 בעלי יהיה בן 60 לא נראה לי מתאים והבאת ילדים לעולם אני יביא ילד למישהו שיכול להיות סבא שלו זה לא מתאים ולא נכון בעיניי.

9. השפעה אישית-

ההשפעה האישית שלי מהסרט שפער גילאים עצום פשוט מביא הרבה בלאגן כלומר התנגדויות, שמועות, הרבה מטענים שליליים במיוחד ונוצר הרבה כעס, כאב עצום. ולעניין הזה צריך לקחת החלטה קשה מאוד של מה יהיה בעתיד, מה יגידו, איך הסתכלו. וזה נתן לי  חיזוק יותר של  הצד של הנגד לעניין הזה ולמה לא כדאי להיכנס לזה. אני חושבת שכל אחד צריך לעשות מה שהוא מרגיש לכאן ולכאן, ומה שחשוב זה עם הוא שלב עם עצמו, אם יש אהבה וזה לא מפריע אז למה לא ושכל אחד יחיה את חייו לפי איך שהוא מרגיש/ רוצה.

אני הכי התחברתי לסרטי מסע-שמתמקדים בתהליכים של מסעות פיזיים/ נפשיים.

התחברתי לתת סוגה זו מכיוון שבסרט גלית גוטמן מראה את במסע הקשה שעברו כל אחד מהזוגות, את הקשיים, את החוסר אמונה באהבתם, את חוסר הכבוד והזלזול.

בסרט אנו רואים את התהליך הקשה והמפרך שאיתו התמודדו הזוגות מבחינה פיזית ונפשית, אי קבלת ההורים, שמועות "שרצו" מהסביבה, ביקורת, השמצות כלפי הזוג,החרמה.

אהבתי מאוד שהראו בסרט את התהליך הנפשי שעברו הזוגות מתחילת הקשר ועד היום, מה קרה, האם חל שינוי בקבלתם מהסביבה (הורים, חברים, שכנים,אחים וכו').

וזה נתן התחברות לזוגות בכך שלמרות המסע הנפשי שתילתל אותם הם עברו את זה, וכיום הם זוג לכל דבר עם משפחה חדשה ילדים, הורים שבסופו של דבר קיבלו אותם ושמירה על התא המשפחתי בלי החרמה, החרפת המצב, ואי רצון להכיר באדם האחר.

וזה נתן צד שונה של הסיפור שצריך להכיר בבן אדם, ולא לוותר עליו בגלל משהו שאתה לא מסכים איתו אלא להבין אוותו, ואף לתמוך בו, לתת לו "גב" ורצון להכיר בו.